<h1>בה"ג הלכ' הדיינין</h1>
<h2>דף ב.</h2>
דיני ממונות בשלשה, גזלות וחבלות בשלשה, נזק וחצי נזק תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה האונס והמפתה והמוציא שם רע בשלשה דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים המוציא שם רע בעשרים ושלשה מפני שיש בו דיני נפשות. (ג':) בשלשה מנלן, דתנו רבנן (שמות כ"ב, ז') ונקרב בעל הבית אל האלהים עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיעון אלהים הרי כאן שלשה דברי רבי יאשיה, רבי יונתן אומר ראשון תחילה נאמר ואין דורשין תחילות, אלא עד האלהים יבא הרי כאן אחד אשר ירשיעון אלהים הרי כאן שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי כאן שלשה. תניא רבי יוסי הגלילי אומר (שם כ"ג, ב') לנטות אחרי רבים התורה אמרה עשה לך בית דין נוטה.
<h2>דף ה.</h2>
תנו רבנן דיני ממונות בשלשה ואם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי. אמר רב נחמן כגון אנא דן דיני ממונות ביחידי, וכן אמר רבי חייא כגון אנא דן דיני ממונות ביחידי. אמר רב האי מאן דבעי מידן דיני ואי טעי ליפטר, לישקול רשותא מבי ריש גלותא, וכן אמר שמואל לישקול.
מר זוטרא בריה דרב נחמן דן דינא וטעה, אתא לקמיה דרב יוסף א"ל אי קבלוך עילויהו לא תשלים ואי לא זיל שלים, אלמא כיון דגמר וסביר וקבלוה עילויהו ואע"ג דלא נקיט רשותא מבי ריש גלותא דיניה דינא.
<h2>דף ה:</h2>
אמר שמואל שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו בית דין חצוף. (גיטין ל"ב:) בראשונה היה עושה בית דין במקום אחר ומבטלו, בפני כמה היה מבטלו, רב נחמן אמר בפני שנים, רב ששת אמר בפני שלשה, רב נחמן אמר בפני שנים תרי נמי בית דין מיקרו, וקיימא לן הילכתא כרב נחמן, אלמא תרין נמי בית דין מיקרו, למימר כשמואל.
<h2>דף ו.</h2>
אמר רב ששת אמר רב אסי טעה בדבר משנה חוזר, בשיקול הדעת אינו חוזר. היכי דמי שיקול הדעת, אמר רב פפא תרי תנאי ותרי אמוראי דפליגי אליבא דהדדי ולא איתמר הלכה לא כמר ולא כמר וסוגיין דעלמא אליבא דחד מיניהו ואזל איהו ועבד כאידך היינו שיקול הדעת.
פשרה היכי דמי, כגון ממונא דאיכא ביני תרי והוו אינשי בינתייהו למעבד להון פשרה ובעו ממאן דאית ליה גבי חבריה במטותא, ושבק מן ממוניה מידי אי נמי דשבקיה כוליה ואחליה וקנו מיניה דכן, וכן ממונא אית לך וקא שבקת ליה, ואי לא קנו מיניה מצי הדר ביה, דקיימא לן פשרה צריכה קניין.
<h2>דף ו:</h2>
רבי יהושע בן קרחה אומר מצוה לבצוע שנאמר (זכריה ח', ט"ז) אמת משפט ושלום שפטו בשעריכם והלא במקום שיש משפט אין שלום ובמקום שיש שלום אין משפט, אלא איזהו משפט שיש עמו שלום הוי אומר זה בצוע, וכן בדוד הוא אומר (ש"ב ח', ט"ו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו והלא במקום שיש צדקה אין משפט משפט אין צדקה, אלא איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זה בצוע. רבי יהושע בן קרחה אומר מצוה לבצוע שנאמר אמת משפט ושלום איזהו משפט שיש עמו שלום זה ביצוע. אמר רב הלכה כרבי יהושע בן קרחה, איני והא רב הונא תלמידיה דרב הוה כי אתו לקמיה דרב הונא אמר להו דינא בעיתו או פשרה בעיתו, מאי מצוה נמי דקאמר רבי יהושע בן קרחה, מצוה למימר להו דינא בעיתו או פשרה בעיתו, והיינו דאיכא ביניהו מצוה, רבי יהושע בן קרחה סבר מצוה תנא קמא סבר רשות. אמר רב אשי (ו'.) שמע מינה פשרה אין צריכה קניין, דאי סלקא דעתך צריכה קניין מאן דאמר תלתא למה לי תסגי בתרי ולקני מיניה, והילכתא צריכה קניין.
ר' שמעון בן מנסיא אומר שנים שבאו לפניך לדין עד שלא תשמע דבריהם, או משתשמע דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה, אתה רשאי לומר להם צאו ובצעו, שנאמר (משלי י"ז, י"ד) פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש קודם שיתגלה לך הריב אתה רשאי לנטשו לאחר שיתגלה לך הריב אי אתה רשאי לנטשו. ר' יהודה בן לקיש אומר שנים שבאו לפניך לדין אחד רך ואחד חזק, עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם אין אני נזקק לכם שמא מתחייב רך ונמצא חזק רודפו, משתשמע דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר להם אין אני נזקק לכם שנאמר (דברים א', י"ז) לא תגורו מפני איש. רבי יהושע בן קרחה אומר מנין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר מנין שלא ישתוק, ת"ל לא תגורו מפני איש אל תכניס דבריך מפני איש.
ויהיו העדים יודעין את מי הם מעידין ולפני מי הן מעידין ומי עתיד להפרע מהם, שנאמר (דברים י"ט, י"ז) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה', ויהיו הדיינין יודעין את מי הם דנין ולפני מי הם דנין ומי עתיד להפרע מהם שנאמר (תהלים פ"ב, א') אלהים נצב בעדת אל, וכן ביהושפט כתיב (דה"י ב' י"ט, ו') כי לא לאדם תשפטו כי לה' ועמכם בדבר משפט, שמא יאמר דיין מה לי בצער הזה, ת"ל ועמכם בדבר משפט אין לדיין אלא מה שעיניו רואות.
<h2>דף ז.</h2>
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינה בישראל שנאמר (תהלים פ"ב, א') אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפט. וכל שאינו דן דין אמת לאמיתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר (שם י"ב, ו') משד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה'. וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל דיין שנוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין, הקב"ה גובה ממנו נפשות, שנאמר (משלי כ"ב, כ"ב) אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער (שם כ"ג) כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין שתי יריכותיו וגיהינם פתוחה לו מתחתיו שנאמר (שיה"ש ג', ז') הנה מטתו שלשלמה ששים גיבורים וגו' (שם ח') כולם אחזי חרב וגו' מפחד בלילות מפחדה של גיהנם שדומה ללילה.
<h2>דף ז:</h2>
דרש ר' יאשיה ואיתימא רב נחמן מאי דכתיב (ירמיהו כ"א, י"ב) בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט וכי בבקר דנין וכל היום לא, אלא אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו ואם לאו אל תאמרהו. ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן מהכא (משלי ז', ד') אמור לחכמה אחתי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך מן התורה אמרהו ואם לאו אל תאמרהו. אמר רבי יהושע בן לוי עשרה יושבין בדין קולר תלוי בצואר כולם. (דברים א', ט"ז) ושפטתם צדק א"ר שמעון בן לקיש צדק את הדין בלבך ואחר כך חתכהו.
דרש בר קפרא מנא הא מילתא דאמור רבנן הוו מתונין בדין, דכתיב (שמות כ', כ"ו) לא תעלה במעלות על מזבחי וסמיך ליה (שם כ"א, א') ואלה המשפטים. אמר רבי אלעזר מנין לדיין שלא יפסע על ראשי עם קודש, שנאמר ולא תעלה במעלות על מזבחי וסמיך ליה ואלה המשפטים. תניא (מ"ר משפטים) ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו וכי ערותן של כהנים מגולות היו והלא כבר נאמר (שמות כ"ח, מ"ב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה, אלא כשם שהזהיר הקב"ה את הכהנים שלא יפסיעו פסיעות גסות במקדש כך הזהיר הקב"ה את הדיינין שלא יפסעו פסיעות גסות בדין. (ל"ה.) (ישעיהו א', י"ז) אשרו חמוץ אשרו דיין שמחמץ את דינו.
<h2>דף ח.</h2>
(דברים א', י"ז) כקטן כגדול תשמעון, א"ר שמעון בן לקיש שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה למאי הילכתא אי נימא לעיוני ביה ולמיפסקיה, פשיטא, אלא לאקדומיה. כתוב אחד אומר (שם ט"ז) ואצוה את שפטיכם וכתיב (שם י"ח) ואצוה אתכם, א"ר שמלאי אזהרה לציבור שתהא אימת דיין עליהם ואזהרה לדיין שיסבול את הציבור, ועד כמה, א"ר חנין ואיתימא ר' שבתאי עד כדי (במדבר י"א, י"ב) כאשר ישא האומן את היונק.
<h2>דף יח.</h2>
(שמות י"ח, כ"א) ושמת עליהם שרי אלפים וגו' שרי אלפים שש מאות, שרי מאות ששת אלפים, שרי חמשים שנים עשר אלף, שרי עשרות ששת ריבוא, נמצאו דייני ישראל שבעת ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות, מאי קמ"ל, שרים מלגאו.
<h2>דף לב.</h2>
אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר (ויקרא כ"ד, כ"ב) משפט אחד יהיה לכם. א"ר חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה, שנאמר משפט אחד יהיה לכם, ומה טעם אמרו דיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה, שלא תנעול דלת בפני לווין.
<h2>דף לב:</h2>
רבי שמעון בן לקיש רמי כתיב (ויקרא י"ט, ט"ו) בצדק תשפט עמיתך וכתיב (דברים ט"ז, כ') צדק צדק תרדוף הא כיצד, כאן בדין מרומה כאן בדין שאינו מרומה.
תניא צדק צדק תרדוף אחד לדין ואחד לפשרה, כיצד, שתי ספינות שהיו עוברות בנהר ופגעו זו בזו אם עוברות שתיהן טובעות שתיהן, זו אחר זו שתיהן עוברות, וכן שני גמלים שהיו עוברין במעלות בית חורון ופגעו זה בזה אם היו עולין שניהם בבת אחת נופלין, זה אחר זה שניהם עולין, הא כיצד, טעונה ושאינה טעונה תדחה שאינה טעונה מפני הטעונה, קרובה ושאינה קרובה תדחה קרובה מפני שאינה קרובה, היו שתיהן קרובות שתיהן רחוקות או שתיהן טעונות הניח פשרה ביניהם ומעלות שכר זו לזו.
<h2>דף מו.</h2>
תניא אמר רבי אליעזר בן יעקב שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה, ולא לעבור על דברי תורה אלא כדי לעשות סייג לתורה, ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יוונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו, ולא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך.
<h2>דף מח:</h2>
תנו רבנן הרוגי מלכות נכסיהן למלך הרוגי בית דין נכסיהן ליורשין, ר' יהודה אומר אף הרוגי מלכות נכסיהן ליורשין. אמרו לו לרבי יהודה והלא כבר נאמר (מ"א כ"א, י"ח) הנה בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו, אמר להם בן אחי אביו היה ראוי ליורשו היה, והלא בנים הרבה היו לו, אמר להם אותו ואת בניו הרג שנאמר (מ"ב ט', כ"ו) אם לא דמי נבות ואת דמי בניו, ורבנן אמרו, ההוא בנים הראויין לצאת ממנו.
<h2>דף פו.</h2>
ת"ר (שמות כ', ט"ו) לא תגנב בגונב נפשות הכתוב מדבר, אתה אומר בגונב נפשות הכתוב מדבר או אינו אלא בגונב ממון, אמרת צא ולמד משלש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהם דבר הלמד מעניינו, במה הכתוב מדבר בנפשות אף כאן בנפשות. תניא אידך (ויקרא י"ט, א') לא תגנובו בגונב ממון הכתוב מדבר אתה אומר כו' במה הכתוב מדבר בממון אף כאן בממון.
<h2>דף פז.</h2>
תנו רבנן (דברים י"ז, ח') כי יפלא במופלא שבבית דין הכתוב מדבר. ממך, זה יועץ וכן הוא אומר (נחום א', י"א) ממך יצא חשב על ה' רעה יועץ בליעל. דבר, זו הלכה. למשפט, זה הדין. בין דם לדם, בין דם נידה לדם לידה לדם זבה. בין דין לדין, בין דיני ממונות לדיני נפשות. בין נגע לנגע, בין נגעי אדם לנגעי בתים לנגעי בגדים. דברי, אילו הערכין והחרמין וההקדשות. ריבות, זה השקאת סוטה ועגלה ערופה וטהרת מצורע. בשעריך, זה לקט שכחה ופיאה. וקמת, מיד בית דין. ועלית, מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוהה מכל ארצות. אל המקום, מלמד שהמקום גורם.
